<h1>ארחות חיים הלכ' יו"ט סימן ל"ה</h1>
<h2>דף כד:</h2>
אבל אם הביאם העכו"ם בשביל ישראל יש בזה שני דרכים. האחת אם יש בו חשש מאיסורא דאורייתא כגון מחובר או צידה אסור גם לשני הימים אך כדי שיעשו למוצאי י"ט ואפי' לשני י"ט של גליות כפירוש רבינו צדוק ואפי' לישראל אחר שלא הובאו בשבילו אסור. השנית דאם הוא דבר שאין בו חשש דצידה או דמחובר או דחוץ לתחום ובשביל ישראל הובאו אז ישראל אחר מותר בו ביום כיון שלא הובאו בשבילו אבל לאותו שהובאו בשבילו אסורין עד מוצאי י"ט שני דכיון שהובאו בשביל ישראל ליכא למיחש שמא יאמר לעכו"ם לך והבא לי בשביל י"ט שני אי שרית ליה בשני אבל לישראל אחר שלא הובאו בשבילו הוא מותר מיד ביום ראשון דכיון דאיסור חוץ לתחום אינו אלא דפי' ר"ש דבעינן בכדי שיעשו היינו משום דלא יהנה ממלאכת י"ט ורבינו יהודה היה אומר דכל מיני דאכילה אסור גם שנעשה בשביל עכו"ם גזיר' שמא יעשה המלאכה בשביל ישראל דגזרינן פירות הנושרין גזירה שמא יעלה ויתלוש והא דאמרינן פרק כל כתבי הקדש בשביל העכו"ם היינו במילי דלאו באכילה שאינו להוט אחריו כל כך אבל במידי דאכילה דלהוט אחריו יש לחוש ולאסרו ולפי חלוק זה לאסור דבר הניצוד והנלקט בשביל עכו"ם אם יש בו חשש דמחובר אסור בי"ט לחבירו וצריך להמתין עד כדי שיעשו למוצאי י"ט דאיכא למגזר ולמיחש שמא ילקוט ורבינו יהודה ורבי' יחיאל ז"ל היו נוהגין אסור בדבר. ודבר שאין בו חשש כי אם מחוץ לתחום אסור לכל בני הבית דאין אנו יכולין לומר לא בא בשבילו אלא בעל הבית דודאי אדעתא דכולא ביתא אתא כדאמרי' בי ריש גלותא אדעתא דכלהו רבנן אתו. וכמדומה לי שהתיר ר' יחיאל בב' י"ט של גליות גבינים שהובאו מחוץ לתחום גם לאותו ישראל שהובא בשבילו והיה אומר דאפילו בכדי שיעשו לא אשכחן בדבר הבא מחוץ לתחום. אך בענין מחובר וצידה ובשביל ישראל יש להחמיר ולאסור עד מוצאי י"ט שני בכדי שיעשו עכ"ל הר"פ ז"ל והרמב"ן ז"ל כתב דבר שנעשית בו מלאכה גמור' בשביל ישראל אין הפרש בין משנעשית בו מלאכה גמור' בשבילו לישראל אחר ולערב איסורין בכדי שיעשו בין למי שבאו בשבילו בין לאחרים אבל אם עשה העכו"ם מלאכה לעצמו ולא בשביל ישראל מותרין לערב מידי ואם לא נעשית בו מלאכה והוא בתוך התחום מותר בין לו בין לאחרים הביאו מחוץ לתחום אסור למי שבאו בשבילו באכילה דווקא ואף לערב בכדי שיעשה ולישראל אחר מותר ודווקא תוך ד' אמות שהניחן העכו"ם שם אבל להוליכן חוץ לד' אמות אסור לפי שחפצי העכו"ם קונין שביתה במקומן וכל שיוצאין ממקומן אסור להוליכן חוץ למקום שהניחן שם וכל העיר כד' אמות ואם נסתפק אם באו מחוץ לתחום לפי פרש"י מותר אבל הגאונים והריא"ף ז"ל פסקו לאיסורא עכ"ל. וכתב הרשב"א ז"ל אפי' לדברי הגאונים אינו נאסר אלא בעכו"ם שאינו שרוי עמו בעיר אבל שרוי עמו בעיר לא ניחוש להם אבל נימא כאן נמצאו כאן היו דספק תחומין דרבנן ולקולא וכן דעת הראב"ד ז"ל ע"כ.
